לפני כ25 שנה כשהתחלתי לתרגל מדיטציה – ניגשתי לתרגול בסקרנות רבה, עם הזמן התחילו להגיע המתנות המידיות: מצבי תודעה עמוקים, חוויות שונות ומוזרות, ודרכים חדשות לריפוי אנרגטי אותן העברתי הלאה.
אחרי תקופה מסוימת נוצרה מחשבה – אמונה – אני מתרגל כדי להגיע לחוויה, כדי לקבל מתנות, ויותר מזה מכיוון שכבר חוויתי מצבי תודעה מסוימים למדתי מייד לכוון את המדיטציה להגיע לשם והסקרנות נעלמה לה.
לדוגמא אני צריך קצת שקט ושלווה – נכנס למדיטציה ומגיע די מהר למקום של שקט עמוק, אם אני רוצה ללמד תלמידים לחוות את המקום של השקט אני מכוון לשם במדיטציה.
אז בעקרון זה דבר נהדר – אני משתמש במדיטציה ככלי, ומצד שני נוצרת בעיה כשנעלמת הסקרנות והפתיחות, נעלם אלמנט ההפתעה, אותה סקרנות שאפשרה למתנות השונות להגיע נעלמה על ידי אלמנט המיינד הקובע מראש איזה חוויה הוא רוצה ואיזה הוא לא.
אז אם נגש למדיטציה בסקרנות וניתן למה שקורה לקרות מבלי לכוון לחוויה זאת או אחרת מה יקרה?
יכול להיות ש"סתם נשב למדיטציה ונשאר ברמה של המיינד ללא כניסה עמוקה פנימה"
אם זה קורה וזה קורה – זה שלב ניקוי של הגוף נפש – שלב בו מתחים, מחשבות ורגשות שלא קיבלו את הביטוי והתשומת לב – הצטברו בגוף ומבקשים את הזמן שלהם במרחב התודעה שלך ואז כמובן אחרי המדיטציה נרגיש נקיים יותר, ממוקדים יותר ומלאי אנרגיה – לשם כך צריך רק להיות שם להתבונן לחוות ולהרגיש את מה שעולה.
ולעיתים הטכניקה של המדיטציה תפתח לנו שער לעולם חדש שלא הכרנו עד היום, לחוויה חדשה, לרעיון חדש שיקפוץ לראש ( וכן רעיון זה מחשבה – אבל זו גם אחת המתנות שמגיעות במדיטציה – רעיונות ופתרון בעיות )
אז בואו ניקח היום את הרעיון הזה של סקרנות גם במדיטציה וגם לכל שאר תחומי החיים, ננעל נעליים בסקרנות לתחושות ולמחשבות שלנו תוך כדי, נתבונן בפליאה על העננים בשמיים כאילו זו הפעם הראשונה שראינו אותם, ונבחר היום בחירות מתוך מקום אחר של סקרנות ופליאה.