כשהייתי צעיר ורק התחלתי בדרך, גיליתי שאני עושה מלא מניפולציות כדי לברוח בתוך  הסשנים האישים שהפכו קשים מידי ומהקורסים שנגעו בי עמוק פנימה, התחושות והרגשות שעלו היו דברים שהמינד שלי ניסה לברוח מהם בכל מחיר, להרדם, למצא תרוצים למה לא, לזרוק את השיט שלי על המורה או המטפל כל אלה ועוד.

היום כשאני גדול יותר וקצת חכם יותר – סוג של אני כבר מבין, הכל זה חלק מהדרך, דרך הלוחם הדרך שבה אתה לא מוותר לעצמך, מוכן להישיר מבט לתוך העיניים של עצמך ולראות אותם את המקומות הכואבים, לראות את הכאב והעצבות שמשתקפת בעיניים ולקבל אותם לא לברוח.

המינד שלך כבר עשה את זה כשהכאב המסויים עלה פעם ראשונה, הוא לא התמודד איתו והדחיק אותו פנימה עמוק, או זרק אותו החוצה רחוק ( מי אני אני לא כך זה הם אשמים )  מאוד קל לברוח, מאשר לעצור ולהלחם על האמת שלנו ועל מה שחשוב לנו וזה כנראה בכל תחום בחיים ביין אם \זה פנימי או חיצוני.

עכשיו אדבר על הפנימי – במהלך הסשנים האישיים עם כל מטופל בסופו של דבר מתחילים להיכנס פנימה למקומות אותם קשה לנו לראות, למקומות האפלים נקרא להם, למקומות בהם דווקא קשה לנו לפגוש את עצמנו, זה הזמן בו אנחנו מתחילים evasive maneuvers עם שימוש  בכל השיטות האפשריות ובסופו של דבר נפסיק את התהליך הטיפולי כי זה קשה ולא נעים לנו.

מאוד קל לנו לרצות פתרון קסמים, כזה שיחלץ אותנו מהמצב המנטלי \ נפשי \ הרגשי הקשה אליו נפלנו איך שלא תקראו לזה, אבל ברגע שמתחילים לנגוע באיזור המדמם – בלי הרדמה המטופל רוצה לברוח.

וכאן המטופל יכול להיות גם אני ואתה – כן אנחנו המטפלים והמטופלים של עצמנו, וכל יום, בצורה מתמדת המינד שלנו מוצא דרכים למניפולציה – זה כן זה לא, זה אני מקבל זה לא לא לא לא שלי בואו נאשים מישהו או אולי נלך לעשות משהו אחר – אולי איזה גירוי חיצוני כלשהו כמו סקס, אוכל או שופינג יחזיר אותי לאושר.

אבל אין גירוי חיצוני כזה בסופו של דבר סבך החסימות הפנימיות שלנו רוצה להשתחרר, וככל שנדחיק ונתעלם מהתנועה הטבעית והאנרגטית של האנרגיה הכלואה בגוף שלנו ונמשיך לכלוא אותה עוד ועוד בצורה יום יומית זה בסוף יתפוצץ לנו בפרצוף.

אז האמת היא כן אנחנו נבלים וטובי לב, אשמים ומאשימים, טהורים ותמימים יחד עם זאת אנחנו הכל – ברגע שאנחנו מקבלים את השלם שזה אנחנו ואת כל חלקיו אנחנו מבינים שלכל דבר יש מקום ורק ברגע שמקבלים כל דבר שמרכיב אותנו, נקבל את זה וזה יכול להשתנות ולגדול, בצורה טבעית ללא מאמץ – המאמץ האמיתי הוא להיות אמיצים זה הכל להישיר מבט לחסימה בעיניים ולעשות עבודה, לקבל אותה להתמסר ולהפסיק לחכות לאביר על סוס לבן שיציל אותנו מעצמנו – אנחנו הישועה של עצמנו – כל אחד אחר רק יכול לעזור ולהדריך – אבל תמיד תמיד כמה גבוה אותו מדריך יהיה – זו עדיין תהיה נקודת המבט שלו.

הבוס הגדול הוא אתה אתה שמאכלס את הגוף הזה כאן ועכשיו – אז קח אחריות לוחם וקבל הכל את הטוב והרע ואם כאבים, עצב, כעס, ורגשות או תחושות אחרות שחסמת במשך החיים רוצים לצאת עכשיו קבל אותם באהבה ותתחיל לחיות מתוך השלם.

לקינוח אשתף חוויה שהיתה לי בסיום קורס רייקי 2 שהעברתי לאחרונה:

אחרי שהתלמידים יצאו בסיום קורס הרייקי הייתי מוטש, התדר שעבר היה גבוה, העבודה עם סמלי הרייקי שחררה והציפה הרבה דברים , ניקיתי את האנרגיה במרכז המדיטציה שלי ואז פשוט נחתי, מפה לשם התחלתי להרגיש מה זה העייפות הזו צורת הבריחה האהובה על המינד שלי לא להתמודד עם דברים שעולים,

התהליך לקח כל הלילה עד עכשיו שבת בצהריים שאני כותב את השורות האלה, כל הלילה וגם הבוקר צפו חסימות כאב, עצבות, חוסר אנרגיה, אולי קצת דכאון,
הסתכלתי על זה וקיבלתי הבנתי שעם הרמה של האנרגיה שקיהלתי והעברתי יש הזדמנות צף הרבה שיט – ראיתי שגם חלק גדול לא דווקא שלי וקיבלתי את זה  – לא שלחתי לאף אחד חזרה פשוט הייתי שם עם זה ולאט לאט עם התמקדות וקבלה עם הסמלים של הרייקי של הריפוי שצצו ונעלמו כל פעם, ועם הסמל החדש שקיבלתי הכל התפרק עוד ועוד ועוד.
אני למעשה בתרגול של קבלה, פירוק אנרגיה ועוד קבלה, וזה כל הזמן משתפר ואני מרגיש התרחבות גדולה.

מידי פעם אני יוצא החוצה מעצמי ומסתכל לעצמי מבחוץ לעיניים ורואה מישהו אחר, במקרה כזה אני מבקש ממנו לחזור לעצמו, ואז מתחת לזה אני רואה כאב חדש שלי שהסתתר שיוצא דרך העיניים מסתכל פנימה מתמקד במקור, רואה כמו זרועות תמנון שיוצאות מהחסימה והולכות לעוד חסימות מישניות בגוף, ואז מתפוגגות, החסימה הראשית נחלשת אבל עדיין שם אני לא מניח לה לברוח ממני, מתמקד בה ומגיע עוד ועוד שחרור עד לשחרור מלא ובליס או עד שהחסימה הבאה קופצת.

וכך הלאה הכל משתחרר ואני מתרחב יותר ויותר – אנרגטית ☺️